מאמרים של: Ahron Kortz

לילה חורפי כבד לפני כחצי שנה. 4 לפנות בוקר  התראת וואטסאפ מהנייד שלי מעיר אותי. התוכן שלו עורר בי צמרמורת

הערב אספנו את ר'. ר' כבר לא יהיה בודד יותר. יש לו חדר ומיטה משלו. יש לו משפחה מלווה מקסימה

את השורות הבאות אני כותב בסערת רגשות כשדמעות חונקות את גרוני. וזה הסיפור:  א' נחת בביתי בערב פסח. עגיל באוזן,

בחודש הקרוב אנחנו נלווה ללשכת הגיוס שישה מחיילנו שמתגייסים ליחידות השונות בצה"ל. כבר לפני הגיוס הם נזרקו מביתם ומצאו אצלנו

מגדירים אותם כחיילים בודדים אבל אנחנו עושים הכל כדי שלא ירגישו כך! סיימנו לחלק לכל אחד מ60 חיילנו האהובים, סט

חג מתן תורה, נוסח עושי חיל דממה שררה במועדון. כל כלי הנשק דממו, כל התרגילים נשכחו, כל סיפורי המסעות נעלמו.

כשאומרים לכם בתקשורת שצה"ל ניכנס לעוצר יציאות, מה זה אומר לכם? לי זה אומר להיפרד מהרבה ילדים שלא ישובו הביתה

הוא הגיע אלינו ביישן ונטול אמונה בעצמו, הוא היה ממש שבור ומרוסק נפשית לאחר שהאנשים הקרובים ביותר אליו עזבו אותו.