רק אתמול הוא הגיע. התקשר אלי מהרחוב, "זרקו אותי עכשיו מהבית בגלל הגיוס. אני נמצא ברחוב, הפנו אותי אליך מלשכת גיוס תל השומר, אני יכול להגיע"?
"בוודאי, איזו שאלה בשביל זה אנחנו כאן", עניתי לו.
הוא הגיע לאחת הדירות והשיעול שלו לא מצא חן בעיני מהתחלה. "אתה חייב לראות רופא", אמרתי לו, "איך ככה גרשו אותך?", שאלתי. הוא משך בכתפיו.
טלפון למנהלת מרפאת 'מאוחדת' בקרית ארבע שהיא עצמה אמא של אחת המשפחות המלוות שלנו ולבחור סודר תור לרופא.
פניו של הרופא היו חמורות, "יש לך דלקת ריאות", אמר לו, "אני לא מבין איך הוציאו אותך ככה החוצה לרחוב", הרופא אמר.
הבאנו את הבחור שרק לפני כמה שעות הגיע אלינו לחדרו, קנינו לו תרופות, אחד מחיילינו חובש במקצועו, שהיה בבית עקב השלמת קורס דאג לפנק אותו, המשפחות המלוות בישלו מרקי עוף ושאר תרופות ואנחנו הערפנו עליו חום, אהבה ושמיכות. הוא כבר מרגיש הרבה יותר טוב.
"אתה יודע", אמר לי בסיום ארוחת ערב שערכנו בדירתו כדי שלא יטרח לצאת, "עד עכשיו הייתי חייב לשרוד, הגוף שלי שמר על עצמו שלא יחלה, אסור היה לי לחלות. אבל כשהגעתי לכאן הגוף שלי הרגיש שבאתי אל המנוחה והרשה לעצמו להרפות והמחלה התפרצה. עכשיו יש מי שישמור עלי וידאג לי.
למרבה הצער אנחנו נתקלים הרבה בסיפורים כואבים, אבל זה קשה ומזעזע בכל פעם מחדש.
