ליבת העשייה של העמותה

לילה חורפי כבד לפני כחצי שנה. 4 לפנות בוקר 

התראת וואטסאפ מהנייד שלי מעיר אותי. התוכן שלו עורר בי צמרמורת ולא מחמת הקור.

"שלום שמי א' ואני מאוד מקווה שאתה תראה את מה שאני כותב רק בבוקר. אני נמצא בעזרת נשים בבית כנסת בפתח תקווה, קר לי, אין לי שמיכות וגם לא אכלתי מספר ימים. נזרקתי מהבית ומאז אני נודד"

איך אפשר להישאר במיטה במצב הזה?

לאחר שעת נסיעה הוא כבר היה חבוק בזרועותי, גוש כחול וקר, הבאתיו אל ביתי שם ישן יומיים רצופים נותן לגופו להתאושש. לאחר מכן סודר באחת מדירות העמותה. מתברר שהבחור עבר התעללות בביתו הוריו, כתוצאה מכך הוא עבר לגור בבית קרובים והם אלה שהשליכוהו מהבית כשנודע להם דבר גיוסו לצה"ל.

הוא הגיע אלינו חסר בטחון, שקט, מגמגם, חושש. הרבה מים עברו מאז בירדן. לא תכירו היום את החייל העירני, התוסס, המוביל, מלא בבטחון עצמי, חייל מצטיין. וגם.. גילינו שהוא מתופף ומנגן בכישרון רב.

*****'*' 

יום שישי הוא יום עמוס בחיינו: החיילים מתחילים לחזור הביתה, אני אבא הממתין מידי שבת ליותר מ30 ילדים העוברים אצלי בדרך לדירותיהם הסמוכות אלי. לקבל חיבוק, יחס, לספר חוויות.

בתוך כל אלה אני מקבל טלפון "שלום אני חייל בודד, אין לי איפה להיות, אפשר לבוא לשבת?" 

"בטח שאפשר!" אני עונה לו "בשביל מה אנחנו קיימים?" 

י' הגיע אלינו עם כל חפציו, הוא הגיע לגור, לא היה לו לאן ללכת, לא ארחיב בסיפור. עם הגעתו החל לקרוא לי' אבא' פשוטו כמשמעו.

שמנו לב מייד כי י' ניחן בקול פעמונים נדיר, אף אחד מעולם לא חשב לטפח לו את הקריירה. 

********'

אז מה הקשר בין שתי הסיפורים?

זהו שיש קשר. 

י' הזמר וא' המתופף, שניהם מצאו פתאום בית חם ובטחון בחייהם והחלו לטפח את כשרונם. כמובן שדחפנו ועודדנו אותם לכך. 

את שניהם הפגשנו עם הזמר ישי ריבו שנתן להם עיצות. את שניהם לקח תחת חסותו אלחנן וסרמן שהוא זמר ידוע, הוא אימן אותם ושניהם יופיעו לראשונה בחייהם כהרכב מוסיקלי באירוע פנימי שהעמותה עורכת. 

עד לפני מספר חודשים הם היו חסרי בית, עכשיו הם פורחים ופורצים החוצה, שניהם חיילים מצטיינים הממשיכים להתקדם, כשאנחנו מפרגנים ונותנים להם את כל הגב.

אם תרצו זו ליבת העשייה של העמותה.

 

גלילה לראש העמוד