ערב אחד חורפי הטלפון מצלצל על הקו אחד משלשת השוטרים 'שלנו' המשרתים במשטרה במרחב חברון במסגרת שרות חובה משטרתי, שלשתם כרגע בקורס מתקדם במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש.
"יש לנו קצת חופשה קח אותנו הביתה", הם מבקשים. רק 38 דקות נסיעה מבדילות בין המכללה לקרית ארבע. נסעתי, מה לא עושים בשביל הילדים. "בוא ניסע למ', הם מציעים לפתע. מ', אף הוא מחיילי העמותה, משרת כסמב"ץ בחטיבה המרחבית יהודה הסמוכה כחמש דקות נסיעה מקרית ארבע, .
אחרי תיאום עם רס"ן איתן דנה פיקאר קצין הגמ"ר של החטיבה אנחנו נכנסים פנימה. מ' מופתע. הוא יושב בחמ"ל בפעילות ולפתע כולנו נכנסים. "אהלן, אח לי מה קורה מה שלומך… איזה הפתעה", כעבור מספר דקות מסתיימות הדקות ומתחיל דיון. מקץ כמה דקות מתפתח שם דיון מעמיק במיוחד על תפיסות הבטחון של האזור, במקרה של אירוע מי 'תופס' אותו, מה גבולות הגזרה של המשטרה, של הצבא, איך אפשר לשפר את דרכי העברת המידע.
לדיון מצטרף גם ג' העושה שרות לאומי אזרחי בקרית ארבע ומפעיל את המוקד הבטחוני של הישוב, הוא הראשון שיקבל את השיחה מהאזרח התקוע. פתאום 'נופל לי האסימון' יושבת כאן חבורה של: סמבצי"ם, נהגים מבצעיים השומרים סביב גדרות קרית ארבע חברון ומסיירים בכבישים, שוטרים, מפעיל מוקד, כולם מחיילי העמותה שבעצם תופסים כאן את הביטחון ויש אפילו מצב שכל ניהול אירוע יהיה בעצם על טהרת חיילי העמותה הפזורים בכל הזרועות הביטחוניות כאן באזור ומחזיקים את הבטחון. וואו!!!!!!!
