צה"ל עמוק בסיפור הזה, מפקדיו, משקי וקציני הת"ש שלו קשובים היטב, רק לא תמיד הם יכולים להועיל, לעיתים ידיהם כבולות.
כידוע לכם חוקי מטכ"ל נכתבו עוד הרבה לפני גיוס החרדים לצה"ל, הם לא הותאמו למתגייסים הבאים מרקע חרדי ועל כן פעמים רבות הם נופלים בין הכיסאות. בצה"ל קיימים שני סוגים של חיילים בודדים: החייל הבודד הקלאסי הוא העולה החדש, הוריו נותרו בחו"ל הם תומכים בו מרחוק וכאן הצבא תומך בו כמה שהוא יכול, את השאר עושים ההורים הדואגים והאוהבים.
סוג אחר של חיילים בודדים היה נדיר מאוד עד לגיוס החרדים לצה"ל, והפך להיות נפוץ מאוד והוא חסרי עורף משפחתי או כפי שהם מכונים בעגה הצבאית חע"מים. קשה מאוד לקבל הכרה כבודד על רקע זה והחייל חייב להיות מנותק קשר לחלוטין עם כל בני משפחתו ועם שני הוריו כדי לקבל הכרה. חיילים רבים הבאים מרקע חרדי עדיין מקיימים קשרים חלקיים עם חלקי משפחה שאינם שלמים עם הגירוש של הבן מהבית: אם המשפחה, אחים ואחיות בעיקר נשואים. במקרים אלה, רשמית הצבא אינו מכיר בחיילים אלה כחיילים בודדים אבל מצד שני אין להם לאן לחזור. צריך לציין שבחצי השנה האחרונה חל שינוי ביחס הצבא לעניין, אנחנו בעמותה מייחסים את השינוי הזה לפעילות שלנו שגרמה לצבא להבין שהוא חייב לשנות כיוון.
זאת ועוד, לוקח פרק זמן של לפחות חודש מרגע הגשת הבקשה עד שהיא מאושרת או לא מאושרת, וגם אז הם חייבים להמשיך לחיות. כמו כן אנחנו תומכים במועמדים לשרות בטחון (מלש"בים) שהוריהם מנתקים איתם את הקשרים רק בעקבות הכנותיהם לגיוס והם מגיעים אלינו. 

חייל בודד מוכר המקבל מהצבא שכר דירה משתתף בעלות חלקית של 800 ש"ח בהוצאות על תחזוק הדירה, שזה כמובן השתתפות חלקית ומועטה מההשקעה של העמותה בחיילנו האהובים.

לאחר השחרור החייל לעיתים נמצא במצב יותר קשה ומורכב. אם במהלך השירות הצבאי הוא היה בודד, כעת לאחר השחרור הוא ממשיך חהיות בודד אבל עכשיו הואגם לא מקבל משכורת צבאית, השתתפות בשכר דירה ומסגרת מסודרת, ולכן באופן עקרוני המגורים אצלנו הם מאז שהחריבו להם את ביתם וגרשו אותם מהמשפחה, ועד לרגע שבו הם מקימים לעצמם בית משלהם ומתחתנים. וגם אז, עמותת עושי חיל, תומכת בחתונה שלהם. לחיילים שלנו אין לאן לחזור אחרי השחרור כי הרי גירשו אותם, זו גם ייחודה של העמותה כבית וכמשפחה, אנחנו לא אומרים לילדים שלנו ללכת אחרי השחרור בדיוק כפי שהחברים שלהם הלא בודדים אינם צריכים לעזוב את הבית כשהם חוזרים אליו אחרי השחרור. חלק מהבוגרים נשאר אצלנו ואנו מכוונים אותם לעבודה, ללימודים, להשלמת בגרויות וכו'.

חלק גדול מהחיילים באופן טבעי אחרי השחרור מוצאים להם מקום חדש שאליו הם עוברים והם הופכים ליותר עצמאיים, וכמובן אנו מברכים על כך. אך עדיין חשוב לנו שהחייל יקבל את התחושה והידיעה שאין סיכוי שלאחר השחרור הוא יישאר חסר כל, ללא משכורת צבאית, ללא מסגרת וללא תמיכה.

קודם כל תודה על הנכונות והרצון.

דבר זה מורכב מכיוון שאין לנו דירות בכל הארץ והמשפחות המלוות שלנו צריכות להיות באותו מקום מגורים של החיילים.

מוזמנים להשאיר פרטים כאן ובמידה ויהיה צורך לאמץ חייל במקום מגוריכם / כל משימה שנצטרך אתכם למען חייל בודד באיזורכם – נפנה אליכם ונשמח לעזרתכם.

חשוב שתדעו, שבחלק מהמקרים, החיילים לא מחפשים בהכרח משפחה שתעטוף אותם אלא הם מחפשים פינה שקטה שתהיה להם כשהם יוצאים הבייתה לחופשה, ולכן המשפחות המלוות שאנו מחברים לחיילים לא מארחים אותם באופן קבוע, אלא זה תלוי בחיבור בין המשפחה לחייל ובצורך שמתאים באופן פרטני לאותו חייל.